המכתב של צדוק ושל שירה: איך פספסנו את החיים?
שירה סיימה לקרוא את צוואתו של בעלה המנוח, והרגישה שהיא הופכת לשלולית מרוב בכי. הדרך היחידה שלה לנקז את הרגשות לאיזשהו מקום מעשי, היתה לכתוב בחזרה
שירה סיימה לקרוא את צוואתו של בעלה המנוח, והרגישה שהיא הופכת לשלולית מרוב בכי. הדרך היחידה שלה לנקז את הרגשות לאיזשהו מקום מעשי, היתה לכתוב בחזרה
אנחנו מעדיפים להיות ילדים מאושרים שרואים עולם של מבוגרים חזקים וכל יכולים, ובטוחים כי הנה, השלמות מחכה לנו מעבר לפינה עם עצה או תובנה של מישהו חכם שנלך אליו ויפתור את כל בעיותינו
אנחנו שואפים להיות אהובים ללא תנאי, אך בד בבד מוצאים את עצמנו במרוץ מטורף למלא את היעדים שהצבנו לעצמנו כ"תנאים" לאהבה עצמית
ההתמודדות של המטפל עם עצמו והחרדות שלו, יצרו אצלי התמודדות עם רגשי נחיתות כלפי עצמי והגאווה החרוצה הזו של בחור צעיר שרוצה לכבוש עולם
אבל אפשר, על ידי הבנה וחשיבה, להוביל למקום של פתיחות רגשית והכלה, מה שיוביל בוודאות למקום מחובר יותר אל הדמות שאיתה פעם היתה לנו אהבה
כשבאה ההצעה, כשנחשף הרצון שלו לזכות בנו, נחשפה לה האנושיות והשרטוט של האדם שהיה מולנו קם והופך לאנוש שנוגע לנו בלב. הוא מושיט לנו יד לנשמה ומבקש חיבור
במלחמה שלו הוא מוכיח עד כמה הוא זה הסובל, והוא זה שנפל "קרבן" להתנהגות הרסנית של אשתו. הוא יצליח לסחוב אליו גם אנשים שיהיו בצד שלו ויצדיקו את תחושותיו
קרב הוא לא הופעה בקונצרט. בקרב יש דם, הרוגים ואבידות. אנחנו לעולם לא ננצח אם נפחד לאבד לרגע את היציבות שלנו
מה תעשו אם חבר יגיד לכם שקשה לו מאד כשאתם לובשים חולצה אדומה ביום שני בשעה 10? ספרו על השריטות שלכם
בכל מערכת יחסים בין שני אנשים ישנה חלוקת תפקידים מסודרת. אמנם בני הזוג אף פעם לא דיברו עליה והסכימו עליה, אך עדיין היא ברורה לשני הצדדים
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה